Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Kama
Daf 14a
משנה: הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גַּפָּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. הַהוֹפֵךְ אֶת הָגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ.
Traduction
Si un individu avait mis son chaume et sa paille sur la place publique, pour en faire du fumier, et qu’un passant en ait subi du dommage, le maître doit payer ce dommage; en outre, tout le monde a le droit d’en prendre possession. R. Simon b. Gamliel dit: tous ceux qui mettent des objets nuisibles dans une place publique, subissent 2 conséquences, 1° de payer les dommages qu’ils causent, 2° chacun a le droit de prendre possession de ces objets (84)La phrase entre [ ] est omise dans le texte jérusalémite.. Si un individu rencontrant du fumier dans une place publique (85)V. J. (Demaï 3, 3)., le déplace, et qu’un passant en est endommagé, l’individu doit payer ce dommage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' גפתו. פסולת הזיתים:
לזבלים. שירקבו התבן והגפת ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים:
חייב בנזקו. ואפילו אפקרינהו דהמפקיר נזקיו שלא באונס מתחלה חייב:
וכל הקודם בהן זכה. דקנסינהו רבנן:
ההופך את הגלל. צואת הבקר:
חייב בנזקו. אבל לא קנסו בו רבנן לומר כל הקודם זכה משום דמאן דמפיק ליה לרשות הרבים לאו לאשבוחיה מפיק דהא מושבח ועומד הוא למילתיה ולנקות חצירו הוא דעביד ולא אתי לשהויי התם:
הלכה: הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גַּפָּתוֹ כול'. בַּמֶּה זָכָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. בִּשְׁבָחָן. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּגוּפָן.
Traduction
A quoi se réfère le droit de prendre possession? D’après l’école de R. Yanaï, il s’agit seulement de la plus-value; d’après Samuel, il s’agit de la paille elle-même (le propriétaire est puni d’avoir voulu tirer profit de la rue, au risque de nuire à autrui).
Pnei Moshe non traduit
גמ' במה זכן. כל הקוד' בהן זכה דקתני במתני' במה זכה:
בשבחן. אבל לא בגופן משום דעיקר כועמא דקנסא דלא ליתי לשהויי להו ברשות הרבים כדי להשביחו ומיתקלי בהו רבים הילכך בשבחן קנסו רבנן בגופן לא קנסו:
שמואל אמר בגופן. אף בגופן דקנסו בגופן משום שבחן:
חִזְקִיָּה אָמַר. וְהוּא שֶׁהָֽפְכָהּ עַל פָּנֶיהָ לְזַכּוֹת בָּהּ. מִילְּתֵיהּ דְּחִזְקִיָּה אָֽמְרָה. הַמִּטַּלְטְלִין נִיקְנִין בַּהֲפִיכָה. אֶלָּא הַמִּטַּלְטְלִין מַהוּ שֶׁיִּקָּנוּ בִּגְרִירָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. נִרְאִין דְּבָרִים בָּעֲמוּדִין וּבְעוֹרוֹת קָשִׁין. אֲבָל בְּעוֹרוֹת רַכִּין לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ.
Traduction
Hiskia ajoute: il y a prise de possession lorsqu’on a retourné la paille sur la voie publique avec l’intention de l’acquérir. De cet avis de Hiskia il résulte certes la faculté d’acquérir les objets mobiliers rien qu’en les retournant (sans les lever beaucoup); mais a-t-on aussi cette même faculté en les traînant seulement? Il semble, dit R. Aboun b. Hiya, qu’il faut établir des distinctions à cet égard entre certains objets mobiliers et d’autres. Ainsi, il suffira, pour acquérir, de traîner de lourdes colonnes (86)V. J., (Demaï 3, 3), ou de grandes peaux épaisses (vu leur poids), tandis que les peaux tendres (légères) seront acquises en le soulevant.
Pnei Moshe non traduit
והוא שהפכה על פניה לזכות בה. והא דאמרינן דכל הקודם בהן זכה והוא שהפכה וכו' ולאו אהופך את הגלל בר''ה קאי והכי אמרינן בהדיא בדמאי. וה''ג התם בפ''ג הלכה ג' תמן תנינן ההופך את הגלל בר''ה והוזק בהן אחר חייב בנזקו תני ואסורין משום גזל ואכל הקודם בהן זכה קאי דאסור לאחר ליטול ממנו אחר שזכה זה. כהנא אמר והוא שהפכה על מנת לזכות בה. הכי מפרש לה למתני' דדמאי התם דקתני המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר וקאמר דה''נ הדין כן דלא מיחייב לעשר אלא כשהפכה בתחילה ע''מ לזכות בה. אבל אם הפכה ע''מ שלא לזכות בה לא בדא שלא היתה כוונתו בתחלה כדי לזכות לא בדא אמרו שלא יצניע עד שיעשר דכיון דלא זכה בו מעיקרא אין חיוב המעשר חל עליו:
ופריך התם לענין נזיקין לא בדא שניא בין הפכה על מנת לזכות בו בין שהפכה על מנת שלא לזכות בו והוזק בהן אחר חייב בנזקו והכא את אמר הכן דמאי שנא לענין נזיקין בהופך את הגלל בר''ה דלא שאני לן בזה שאפילו לא נתכוון זה ההופך את הגלל לזכות בהן חייב הוא בנזקן דאסתלק להו מעש' ראשון שהוציאן לר''ה וקיימא לה ברשותיה והכא במעשר את אומר הכין דדוקא שנתכוון על מנת לזכות בהן. א''ר אבין תמן כתיב בעל הבור ישלם בעל הנזק ישלם. כלומר מי שהוא עושה הנזק עכשיו הוא ישלם והרי הוא הפך את הגלל ממקומו והשליכו למקום אחר ונתקל בהן אדם שם ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה הילכך הוא הכורה בר''ה. ברם הכא עשר תעשר משלך את מעשר ולא משל אחרים. דתבואת זרעך כתיב וכל זמן שלא זכה בו אינו מחוייב לעשר. ע''כ הסוגיא מהתם. והשתא מפרש לה חזקיה הכא נמי בענין זה דהא דאמרינן כל הקודם בהן זכה דוקא בשהפכה על פניה לזכות בה:
מילתיה דחזקיה אמר המטלטלין נקנין בהפיכה. כלומר שמעינן מדקאמר חזקיה בשהפכה על מנת לזכות בה וסתם הפיכה בהגבהה מועטת היא שהופכה מכאן לכאן. וא''כ ש''מ דמטלטלין נקנין בהפיכה ואפילו לא הגביהן למעלה משלשה:
אלא. כלומר אלא הא דמיבעיא לן מהו שיקנו המטלטלין בגרירה שלא הגביה אותן כלל אלא גיררן ממקום למקום אם נקנין בכך:
נראין דברים. דלא כל המטלטלין שוין בדין זה אלא בעמודין הכבדין ועורות קשין הגדולות שהן כבדות הרבה ואין דרכן להגביהן כגון אלו וכיוצא בהן נקנין בגרירה:
אבל בעורות רכין. שהן נוחין להגביה אותן לא קנה עד שיגביה:
פִּיסְקָא. הַגּוֹדֵר גְּדֵירוֹ בַּקּוֹצִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הִכֹּל בְּמַפְרִיחַ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְלָמָּה לִי נָן פָּֽתְרִין לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה דְאָמַר. 14a שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לִרְשׁוּת כִּרְשׁוּת. אָמַר לֵיהּ. וּמַה בִּישׁ לָךְ דְּאִיכָּא רִבִּי יוֹחָנָן מֵימַר לָךְ. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הִכֹּל בְּמַפְרִיחַ.
Traduction
S’il fait une haie composée d’épines'', dit la Mishna. Cet avis, dit R. Yohanan, est plausible d’après tous (même d’après R. Juda, un tel homme est responsable des dégâts de la haie), parce que la haie est supposée empiéter sur la voie publique. R. Aboun b. Hiya demanda en présence de R. Zeira; pourquoi ne pas expliquer la Mishna d’après R. Yossé b. Juda, qui dit (82)''V. Tossefta, ch. 6; ci-après, 5 7 ( 5a).'': 3 objets rapprochés de la voie publique sont considérés comme se trouvant sur cette dernière; ce qui motive la responsabilité? Qu’importe, répondit R. Zeira: qu’as-tu à objecter contre l’interprétation de R. Yohanan? Elle a l’avantage d’expliquer la Mishna selon l’avis de tous, en cas d’empiétement.
Pnei Moshe non traduit
תיפתר דברי הכל. אפי' ר' יהודה מודה בה דס''ל לעיל במפקיר נזקיו בדבר שלא עשה התקלה מדעת פטור הכא בגדר קונים כר' יהודה נמי אתיא דבמפריח עסקינן. כדפרישית במתני' והוי כמי שמניח תקלה ברה''ר ואפי' ר' יהודה מחייב:
דאמר שלשה שהן סמוכין לרשות. שלשה דברים אמרו חכמים שהן סמוכין לרשות הרבים ונעשו כרשות כמו שהניחן בר''ה מתחלה וא''כ אפילו במצמצם ברשותו יכולין לפתור המתני' ומפני שהוא סמוך לרשות הרבים חייב:
ומה ביש לך. מפני מה לא הוטב בעיניך אוקימתא דר' יוחנן דפתר לה במפריח ודברי הכל והכי שפיר טפי לאוקמי מתני' ככ''ע ולא כיחידאה:
וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. כָּל הַמַּזִּיק שֶׁלֹּא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה חַייָב. וְהָדָא אָֽמְרָה דָא. נָֽתְנוּ לוֹ זְמַן לָקוֹץ אֶת הָאִילָּן וְלִסְתּוֹר אֶת הַכּוֹתֶל וְנָֽפְלוּ לתוֹךְ הַזְּמַן פָּטוּר. לְאַחַר הַזְּמַן חַייָב. וְכַמָּה הוּא הַזְּמַן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. ל̇ יוֹם.
Traduction
– ''Si la haie s’est écroulée sur la voie publique'', est-il dit. R. Abahou dit au nom de R. Simon b. Lakish: l’avis de la Mishna que, même en cas d’accident, on est responsable, émane de R. Meir qui dit: tout auteur d’un dommage, même sans l’avoir accompli lui-même, doit le payer. Où l’a-t-il dit? En cette Mishna (83)(Baba Metsia 10, 4).: Si (en prévision de la chute) un jour a été assigné au propriétaire pour abattre une maison ou un arbre, qui s’écroule ensuite avant le jour fixé; le propriétaire est acquitté; si l’éboulement a eu lieu après le jour fixé, le propriétaire est responsable (de même ici, ayant eu le temps d’enlever la haie, ce qu’il n’a pas fait, il est coupable). Quelle est la limite de temps? Selon R. Oshia, elle est de 30 jours.
Pnei Moshe non traduit
דר' מאיר היא. הא דקתני גדר שנפל לר''ה חייב בנזקו ואע''ג דאניס ליה ולאו מעשה קעביד כר''מ מיתוקמא דס''ל דחייב אפילו בכה''ג:
והידא אמרה. ובאיזה דין אמרה ר''מ:
דא. בזה הדין דתנן בפ' בתרא דמציע' הכותל והאילן שנפלו לר''ה והיזיקו פטורין מלשלם נתנו לו זמן וכו' לאחר הזמן חייב וה''נ מיירי שנתנו לו זמן לפנות הגדר ולא פינה ובכה''ג הוא דמחייב אע''ג דלא ע''י מעשה שלו נעשה ההיזק:
וכמו הוא הזמן. ב''ד:
Baba Kama
Daf 14b
אָמַר רִבִּי אָחָא. לֵיי דָא פָֽשְׁטָה עַל שִׁיטַּתְהוֹן דְּרַבָּנִן. 14b בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל בִּגְנֵיבָה הָרִאשׁוֹנָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא בְהַתְרָייַת מִיתָה יְהֵא פָטוּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַגּוֹנֵב כִּיס חֲבֵירוֹ וְהוֹצִיאוֹ בַּשַׁבָּת חַייָב שֶׁכְּבָר נִתְחַייֵב בִּגְנֵיבַת כִּיס עַד שֶׁלֹּא קָֽדְשָׁה עָלָיו הַשַּׁבָּת. וְלֹא בְהַתְרָייַת מִיתָה הוּא וְתֵימַר חַייָב. וָכָא אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְהַתְרָייַת מִיתָה יְהֵא חַייָב. אָמַר רִבִּי יַנַּאי בַּר יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה תַנִּיתָהּ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּתַנֵּי. הַמּוֹצִיא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ חַייָב. וְדִכְוָותָהּ. הַמּוֹצִיא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל לְהוֹצִיא חַייָב. שֶׁאֵין הַתְרָייָתוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת הוֹצָאָתוֹ. תַּנֵּי. אִם הָיָה גוֹרֵר בּוֹ וְיוֹצֵא פָּטוּר. שֶׁחָלוּ עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת. הָא אִם לֹא חָלוּ עָלָיו שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת חַייָב בַּתַּשְׁלוּמִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר כְּגוֹן דַּהֲווֹן אִילֵּין כִּיסַּייָא רַבְרְבִין. שֶׁדַּרְכָן לִיקָּנוֹת בִּגְרִירִה. וְלֵית שְׁמַע מִן הָדָא כְּלוּם.
Traduction
On peut aussi, dit R. Aha, résoudre cette question du mode d’acquisition par l’avis des sages résolvant le point suivant: Est-ce qu’un fils rebelle qui a volé doit, dès la première fois qu’il commet ce crime, payer le double de valeur à titre d’amende, ou en est-il dispensé en le supposant dès lors avisé de la pénalité capitale, dont il est menacé plus tard (après le premier crime, la plus forte pénalité implique la dispense de l’amende)? Cette question est résolue à l’aide de l’enseignement suivant (87)Tossefta à ce, ch. 9.: Si un individu vole le samedi une bourse d’argent et la porte au dehors, il est passible de la pénalité du double paiement (malgré la peine capitale ultérieure), car la première pénalité lui échoit (par le fait du vol) avant l’infraction du repos shabatique (survenant seulement lorsque le voleur emporte l’argent au dehors). Or, quoique le voleur soit dès lors sous la menace de la peine capitale, il est soumis à la peine de payer; de même le fils rebelle, quoique menacé ensuite de la peine capitale, devra dès l’abord payer le double du vol accompli. R. Yanaï b. Ismaël dit que R. Oshia a énoncé cet enseignement d’après son avis (opposé au précédent); car il dit (88)Tossefta en Shabat ch. 1.: celui qui a transporté un objet le jour du Shabat, même avant de le déposer au dehors, est coupable de ce fait par la marche seule équivalent au transport (voilà pourquoi le double paiement est dû sans équivalence avec le fils rebelle). On peut aussi supposer ce cas: si quelqu’un transporte de l’argent volé en ce jour, bien qu’il ne l’ait pas pris avec l’intention de le porter au dehors, il est soumis à la pénalité du double paiement, car la menace de la pénalité capitale pour infraction du repos shabatique ne survient que lors du transport. Or, il est dit finalement: s’il le porte au dehors en le traînant, le voleur est dispensé de payer, parce que les 2 pénalités, d’amende et de peine capitale, surviennent d’un coup. Si donc elles ne survenaient pas toutes deux à la fois, le paiement serait dû (l’acte de traîner fait donc acquérir). Toutefois, dit R. Yossé b. Aboun, ceci ne prouve rien, car il peut s’agir là de bourses d’argent si lourdes, qu’il faut les traîner
Pnei Moshe non traduit
א''ר אחא ליידא פשטא. לית דא פשטא על שיטתהון דרבנן וכי אין אנו יכולין לפשו' זה הבעיא דהמטלטלין נקנין בגרירה לפי שיטת דרבנן דלקמן:
בן סורר ומורה. דאיבעי' להו לבני הישיבה הך בעי' ומפשיטותה ומברייתא דמייתי עלה נפשוט גם הבעיא דילך. ודרך הש''ס הזה כן להביא אגב הבעיא דאיבעיא להו במילתא אחריתא ונשנית הברייתא בבית המדרש עלה ואם דבלאו הכי הוה מצי למיפשט מהאי בריית':
מהו שיהא חייב בכפל בגניבה ראשונה. דדין בן סורר ומורה דבגניבה ראשונה אינו חייב מיתה כדתנן פ' בן סורר ומורה מתרין אותו בפני ג' ומלקין אותו חזר וקילקל נידון בכ''ג ומכיון שאינו מתחייב מיתה מתחייב בתשלומין או דלמא מאחר שהוא בהתריית מיתה שהרי אי אתה מוצא שיתחייב מיתה אא''כ גנב בראשונה ונתחייב מלקות ואם יחזור ויגנוב מיחייב מיתה וא''כ משעת גניבה ראשונה בהתראת מיתה הוא עומד ופטור מתשלומין:
נישמעינה מן הדא. ברייתא ותוספתא היא פ''ט הגונב כיס בשבת והוציאו ונמצא מתחייב מיתה ותשלומין:
חייב. אפ''ה חייב בתשלומי' מפני שכבר נתחייב בתשלומין בשביל גניבת כיס משעה שהגביהו וקנאו:
עד שלא קדשה עליו השבת. כלומר עד שלא בא עליו חיוב מיתה בשביל קדושת שבת שהרי לא נתחייב בשביל ההוצאה עד שיוציאו מן החצר וחיוב הגניבה קדמו וקיי''ל דבמקום שאין חיוב מיתה ותשלומין באין כאחד מת ומשלם:
ולא בהתריית מיתה הוא. משעה ראשונה שהגביהו שא''א לו להוציאו אא''כ הגביהו ואפ''ה תימר דחייב ולא מיקרי מיתה ותשלומין כאחד:
וכא. והכא נמי אע''פ שהוא בהתראת מיתה יהא חייב בתשלומי כפל מפני שלא חל עליו חיוב מיתה עד שיחזור ויגנוב כמו התם שלא חל עליו עד שעת הוצאה:
ר' הושעיה תניתה להאי ברייתא כדעתיה ולשיטתיה אזיל:
דתני. בתוספתא דשבת המוציא אף על פי שלא הניח ברשות הרבים חייב דסבירא ליה מהלך כמניח דמי וא''כ היינו טעמא דלא אמרינן הכא דמשעת הגבהה בהתראת מיתה עומד שהרי הנחת רגל שלו הוי הנחה וכשהוא מהלך בפסיעה ראשונה כבר כלתה עקירה והנחה ראשונה וחיוב מיתה אפסיעה בתרייתא הוא דחיילא ביציאתו מן החצר ומשעת הגבהה קניי' והילכך חייב כאן בתשלומין ולא תפשוט לה להבעיא דבן סורר ומורה:
ודכוותה. כמו ואיבעית אימא ודכוותה מצינן לאוקמי בכה''ג:
המוציא. דס''ל נמי להאי תנא המוציא אע''פ שלא נטל מתחילה ע''מ להוציא ונמלך והוציא חייב ובהכי עסקינן ונמצא משעת הגבהה לא היה עומד בהתראת מיתה שלא היה דעתו להוציא:
שאין התרייתו. של מיתה חלה אלא בשעת הוצאתו בשעה שנמלך להוציא ומשעת הגבהה הוא דקנייה והילכך מתחיי' בתשלומין:
תני. ותני התם בסיפא דהאי ברייתא. השתא מסיק לה לפשוט הבעיא דענין קנין גרירה במטלטלין היה מגרר לא הגביה הכיס בחצר אלא היה גורר בו ויוצא פטור מן התשלומין שחלו עליו מיתה ותשלומין כאחת בשעה שגירר והוציא מהחצר קנייה ונתחייב בשביל ההוצאה:
הא אם לא חלו וכו'. כלומר מדקאמר שפטו' מתשלומין מחמת שבאו אם חיוב מיתה כאחת הא לאו הכי בר תשלומין הוא דקנייה בגרירה וש''מ קנין גרירה במטלטלין קנין גמור הוא:
א''ר יוסי בר' בון. דלא היא תיפתר בכיסין רברבין שאין דרכן להגביה ונקנין הן בגרירה:
ולית שמע מינה מן הדא כלום. דאימא לך בעלמא גרירה לאו קנין היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source